ניתוח רגישות

ניתוח רגישות הוא חקר הנחות-המפתח או החישובים עליהם מבוססות החלטות ההנהלה כדי לחזות תוצאות חלופיות של החלטה זאת בהתאם להנחה המסוימת שאומצה. זוהי טכניקה של "מה יקרה אם" המודדת כיצד הערכים הצפויים במודל ההחלטה יושפעו על-ידי שינויים בנתונים.

שיטה

1. פירוט גורמי-המפתח או הפרמטרים. לדוגמה, כאשר אומדים את הריווחיות האפשרית של פרויקט, הגורמים יכולים להיות קצב צמיחת השוק, נתח השוק, מחיר מכירה ועלויות העבודה הישירה והחומרים הישירים.

2. הצבת הערכים הסבירים ביותר לכל אחד מפרמטרים אלה, ומכאן, חיזוי רמת הרווחים הסבירה ביותר.

3. חישוב ההשפעה של שינוי ערכים אלה על מספר קטן של פרמטרים נבחרים. זה ניתן לביצוע על-ידי חישוב של מה שתהיה ההשפעה אם הערכים ישתנו באופן שווה למשל ב1-, 3 או 5 אחוזים. ניתן לחשב תחולות שונות של שינוי בין הערכים.

4. פירוט התוצאות של ההנחות החלופיות ויצירת הערכה סוביקטיבית של סבירותם.

5. הסקת מסקנות על הפעולות הדרושות שיגדילו את סיכוי השגת התוצאות הטובות יותר.

דוגמה לחלק מניתוח רגישות מובאת בטבלה הבאה. רמת הרווחים הסבירה שנחזתה היא 38,000 ש"ח, וההשפעה על נתון זה מחושבת עבור שינוי של 1 אחוז במספר גורמים.

דוגמה לניתוח רגישות:

תועלות

ניתוח רגישות מסייע במניעת תחזיות פזיזות בנוגע לתוצאות תוכניות, בכך שהוא מבטיח בחינת ההנחות עליהן מבוססות התוכניות ומדידת השפעת השינויים בהנחות אלו. תהליך זה עשוי להיות כרוך בהטלת ספק בהנחות המקוריות ויכול להביא למחשבה מחדש על הפרויקט כולו. ניתוח רגישות יכול להצביע על תחומים בהם סביר ששינויים ישיגו את ההשפעה הגדולה ביותר על התוצאות. על-ידי הצגת מיגוון תוצאות אפשריות, ניתוח רגישות מקל על פיתוח תוכניות חלופיות או תוכניות חירום למצבים בהם יש צורך לשנות את ההנחות הבסיסיות.